יעל

נסעתי ליפן עם אמא שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו באסיה, ואם לומר את האמת, מה שהכי הלחיץ אותנו לא היה הטיסה או הפרשי השעות, אלא השפה. שתינו כמעט לא מדברות אנגלית, ויפנית הרגישה לנו כמו משהו בלתי אפשרי לגמרי.

בגלל זה החלטנו לפנות ליסמין שיר. היא אמרה לנו כבר בהתחלה שהתפקיד שלנו הוא ליהנות מהטיול, לא לדאוג מכל מעבר בין רכבות. כשקיבלנו את המסלול, הבנתי שזה לא סתם רשימה של מקומות. הכול היה כתוב בצורה ברורה ומפורטת: איפה לרדת מהרכבת, באיזו תחנה להחליף קו, כמה זמן להשאיר למעבר בין תחנות, מה כדאי להזמין מראש ומה אפשר להשאיר למקום עצמו. אפילו היו המלצות איפה לעצור לקפה או לארוחה רגועה.

בהתחלה חשבתי שאולי זה אפילו יותר מדי פרטים. אבל כבר ביום הראשון הבנתי כמה זה מקל על הטיול.  כמה פעמים בכל זאת עלו לנו שאלות בדרך. פעם אחת לא הצלחנו להבין מאיזה יציאה לצאת בתחנה בטוקיו, וביום אחר לא היינו בטוחות אם נספיק להחליף לרכבת הבאה.

פשוט כתבנו ליסמין שיר. התשובה הגיעה מהר מאוד, ותוך כמה דקות כבר המשכנו במסלול רגועות לגמרי. בסופו של דבר כמעט לא הרגשנו את הלחץ שממנו כל כך פחדנו לפני הנסיעה. במקום לדאוג כל הזמן, פשוט טיילנו, נהנינו מיפן וידענו שאם משהו לא ברור, יש מי שתעזור לנו.

כשאני מסתכלת על זה עכשיו, אני מבינה שמה שהכי נשאר איתנו הוא לא התחנות ולא לוחות הזמנים, אלא השקט שבו עבר כל הטיול. ועל זה אני הכי מודה ליסמין שיר.