אלינה ואיגור

לפני הטיול ראינו עשרות סרטונים וקראנו לא מעט כתבות על יפן. לאט לאט התחילה להיות לנו תחושה מוזרה: כולם מטיילים כאילו לפי אותו תסריט. אותו מסלול, אותן תמונות, ולפעמים אפילו אותם בתי קפה. אנחנו רצינו משהו אחר.

פנינו ליסמין שיר עם בקשה אחת: “תראי לנו יפן שלא מופיעה בכל מדריך.” היא לא מיהרה לשלוח לנו מסלול. קודם כול היא שאלה מה אנחנו אוהבים, אם אנחנו מוכנים לנהוג, אם בא לנו יותר טבע או ערים קטנות, ואיזה קצב טיול באמת מתאים לנו. רק אחר כך קיבלנו תוכנית.

האמת? חצי מהשמות שם בכלל לא הכרנו. במקום עוד מעבר בין המקומות הכי צפופים ומוכרים, קיבלנו רחובות שקטים בטקאיאמה, ערב באונסן אמיתי, כפרים ישנים, דרכים הרריות וכמה ימים עם רכב. דווקא המקומות הקטנים האלה נתנו לנו את התחושה שפגשנו את יפן האמיתית.

באחד הימים, תוך כדי נסיעה, ראינו דרך יפה והחלטנו לסטות קצת מהמסלול. כתבנו ליסמין כדי לבדוק אם שווה להמשיך. היא ענתה מהר, הציעה כמה עצירות בדרך וגם בית קפה קטן שלא היינו מוצאים לבד. בסוף, דווקא הרגעים האלה הם אלה שנשארו איתנו הכי חזק. כשחזרנו לארץ, חברים שאלו למה התמונות שלנו מיפן נראות אחרת לגמרי ממה שהם רגילים לראות. כנראה כי ראינו את המדינה מזווית קצת אחרת.

היום אני מבינה שההחלטה הכי טובה שלנו הייתה לא לחפש לבד “מקומות סודיים”, אלא לתת למישהי שבאמת מכירה את יפן לבנות לנו את המסלול. בזכות יסמין שיר, הטיול שלנו לא הרגיש כמו העתק של בלוג של מישהו אחר — הוא הרגיש כמו הסיפור הפרטי שלנו.