מיכל

בחרנו לטוס ליפן דווקא בסוף מרץ, כי חלמנו לראות את פריחת הסאקורה בשיאה. הזמנו כרטיסים חודשים מראש, סגרנו מלונות וכבר דמיינו את עצמנו מטיילים בין השדרות הוורודות. ואז, כמה ימים לפני הטיסה, התחזית השתנתה לגמרי.

במקומות שתכננו לראות בהם את הסאקורה חזו גשם בדיוק בימים שבהם היינו אמורים להגיע, ובאזורים אחרים הפריחה הקדימה מהצפוי. האמת? די התבאסנו. היה נראה שפשוט פספסנו את העיתוי. שלחתי הודעה ליסמין שיר, למרות שכבר היה מאוחר בערב.

לא באמת חשבתי שאפשר לעשות משהו. כבר למחרת בבוקר קיבלנו ממנה מסלול מעודכן. היא החליפה בין כמה ימים, הציעה שבקיוטו נבקר במוזיאון ובשוק נישיקי במקום בפארק שהיה צפוי להיות גשום, ואת הביקור במקומות היפים ביותר לפריחת הסאקורה דחתה לבוקר שלמחרת, כשהתחזית כבר הייתה הרבה יותר טובה. כל מה שנשאר לנו היה פשוט ללכת לפי התוכנית החדשה.

הדבר שהכי הרשים אותי היה שלא היינו צריכים לארגן שום דבר בעצמנו. הכול כבר היה מחושב – מתי לצאת, מה לראות במקום התוכנית המקורית, ומתי בדיוק כדאי לחזור לפארקים כדי לראות את הפריחה במיטבה. ובסופו של דבר, זכינו לראות את הסאקורה בדיוק כמו שחלמנו. באותו רגע הבנתי שלא קנינו רק מסלול מסודר בקובץ PDF. קיבלנו מישהי שממשיכה ללוות אותנו גם כשהטיול כבר התחיל.

היום אני לא מבינה איך אנשים נוסעים לטיול כזה בלי ליווי. בזכות יסמין שיר, במקום להילחץ מכל שינוי במזג האוויר, פשוט נהנינו מיפן.